כשנפטר מישהו יקר ואהוב כתוצאה משירות בכוחות הבטחון, קיים מערך תמיכה רציני ביותר שיכול לעזור למשפחתו. אבל כשאנחנו מאבדים מישהו אהוב כתוצאה מזיקנה, תאונה, התאבדות או מחלה, לעיתים נרגיש שאין לנו תמיכה. תחושת הבדידות יכולה להיות קשה מנשוא.
גופנו מתחיל לאותת שקשה לו ובשנת האבל אנחנו חשופים יותר למחלות, כאבים שונים, בעיות בלב או במערכת העיכול ואף בנשימה ובגרון. למרות כל אלה, יתכן שבתום התקופה המקובלת לאבל, יתחילו אנשים בסביבת העבודה והמשפחה לדרוש מאיתנו להתאושש, לתפקד, ולהמשיך למלא את חובותינו כפי שנהגנו לפני האסון. לפעמים, למרות שכבר השתנו הזמנים וגברים מקבלים לגיטימציה להתחבר לרגשותיהם, בכל זאת קיימת צפייה חברתית שגברים יתגברו וימשיכו לתפקד. יתר על כן, במקרה של שכול משותף שלך ושל אשתך, ייתכן שיידרש דווקא ממך להיות זה שתומך בבת זוגך או בילדי המשפחה.
לעיתים נחוש שאף אחד לא מבין את רגשות הצער, הגעגועים, ההחמצה, או האשמה שלנו. אבל כיום, לאחר שתחום האבל נחקר לעומק, מסתבר שאנשים לעולם אינם נפרדים באמת ממי שמת. לכן הטיפול ממוקד באופן שבו ניתן להמשיך לחיות תוך כדי שימור זכרו של האהוב או האהובה והקשר המשמעותי שהיה לנו עמם.
בטיפול תוכל לקבל לגיטימציה לכל רגש שיעלה: כעס על הנפטר,על עצמך או על בני משפחה שאינם חשים כמוך, עלבון, געגועים לאינטימיות ועוד. נגלה יחד אילו כלים עוזרים לך לעבד את התחושות הקשות בעזרת "התבוננות אוהבת" בכל הנושאים אשר מרכיבים את הסיטואציה. לרוב במהלך הטיפול תגלה שנשימתך נהיית קלה יותר, מצבך הבריאותי משתפר וכך גם יחסייך עם הסובבים אותך. אף אחד אפ פעם לא יוכל להשיב לך את מי שאיבדת, אבל יתכן שתחוש ששנינו יחד נושאים את המשא הכבד של האבל, ומתוך הנשיאה המשותפת, נהייה לך קל יותר.
